אתחיל בהשתלמות חינוך לחיים משותפים שנה א

למי שלא יודע זה המחזור השני בהשתלמויות חינוך לחיים משותפים. המשתלמים עוברים תהליך פדגוגי ודינאמי במשך שנתיים. הנושאים לדיון מאד רגישים  וקשורים קשר הדוק וישיר במקצוע האזרחות ובוודאי בפוליטיקה הכללית של המדינה.

תובנה ותוצאה אחת בולטת היא שמפגשים בין ערבים ויהודים משנים באופן משמעותי את תפיסותיהם אחד כלפי השני ועם הזמן  מה שמתחיל בסקרנות והתבצרות בעמדות נהיה מתבסס יותר על כבוד הבנה ואמפתיה. השינוי נוצר עקב תכנון מדוקדק של מבנה ההשתלמות התכנים והמרצים השותפים וגם המנחים המקצועיים.

את פירותיה של השתלמות שנה א ממשיכים לראות ביתר שאת בהשתלמות ההמשך שנה ב

אנשים הפסיקו אפילו לשים לב לעניין של יהודי ערבי. המפגשים הפסיקו להיות מתוכננים טכנית אפילו מקום ההשתלמות נהיה אירוח בביתם של המשתלמים.  הקשר שלהם התהדק סביב ערכים של שוויון כבוד אהבה ושותפות גורל וראייה מהותית ועמוקה למקצוע האזרחות שהם מלמדים.

מה שהתחיל במצוקה של דעות קדומות מתלמידים נהיה דיווח על שינוי דעות ואמפתיה כלפי האחר השונה. וזה לוקח אותי לתובנה השנייה – שמורה הוא איש בעל השפעה מאד גדולה על תלמידיו ומה שהוא מקרין בכיתה זה מה שהתלמיד סופג!!

מכאן אני עוברת להשתלמות של הפרויקט החדש שלנו –מגינים על הדמוקרטיה או בונים חברה דמוקרטית

השתתפתי בשתי השתלמויות במגזר הערבי  של 30 שעות כל השתלמות. זאת אומרת 6 מפגשים

שתי ההשתלמויות היו בבקה  אלגרבייה . קבוצה אחת היא של צוות שלם עם המנהלת של תיכון בקה – קבוצה שבהחלט היוותה עבורי ועבור הצוות שלנו ועבור תכני הפרויקט כקבוצת פיילוט איכותית ביותר. כדי שהדבר יהיה יותר ברור, הפרויקט של המגזר הערבי דן בסוגיות בתוך החברה הערבית בישראל כמו השאת קטינות ודמוקרטיה, פוליגמיה ודמוקרטיה, זכויות מיעוטים ודמוקרטיה, פערים חברתיים כלכליים ודמוקרטיה. ויש עוד נושאים שהם בתהליך הפיתוח כמו אלימות בתוך החברה הערבית, גזענות בתוך החברה הערבית וחמולתיות. כמובן עלה מאד חזק הנושא של דמוקרטיה בצורת ממשל מקובלת על הערבים  ועד כמה אפשר לדבר על דמוקרטיה בלי לפגוע בערכים דתיים.

הקבוצה השנייה שהם מורים בחטיבות הביניים שחלקם מתכנן להשתמש בחומרים של הפרויקט כתכנית העמקה באזרחות.

רוצה גם להזכיר שניסיתי לתרום יחד עם עינת ברום מצוות של שלמה זיס לבית ספר יסודי מדגים מטח ואנחנו איתם בנושא של השעות הפרטניות ואיך אפשר להשתמש בשעות אלה כדי להעצים את התלמידים ולחשוף אותם גם לכלים מתוקשבים כמו שאלון הערכה של גוגל דוקס ומצגת שיתופית.

ואחרון אחרון חביב הוא השתתפותי יחד עם מרים דרמוני בהשתלמות של צוות מורים של תיכון טשרניחובסקי בנתניה . ההשתלמות נועדה להתמודד עם דעות קדומות בקרב תלמידים  כלפי ערבים בישראל אך אני מניסיוני הקודם  יודעת ששם ההשתלמות אמור להיות דעות קדומות של מורים כלפי ערבים בישראל שבנויים על חששות ופחד מהאחר ואי אימון בו. שני מפגשים עם ערביה שהיא לא מנקה ולא מוכרת בקניון עשה משהו כמובן עם הכלים הפדגוגיים שמרים הציגה ודנה בהם ושימוש בחומרים מהאתרים שלנו  כמו בסרטונים של דיוקנאות  הזיזו קצת את התבניות והסכמות במוח. ואולי גם גרמו לעורר אותם לחשוב אחרת לאור המידע והחומרים שקבלו.  

איך מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים יכולים להתקיים בתקופה קשה זו ואף להיות מוצלחים ולעורר את הרצון ו"התיאבון" לעוד מפגשים?

מהניסיון שלנו אנחנו יכולים להצביע על מספר פעולות שיכולות לתרום להצלחת המפגשים בין בני נוער ולהופכם למפגשים משמעותיים ומלמדים. "התמיכה הממסדית" או התמיכה מצד הנהלת בית הספר והגורמים המשפיעים בתוך בית הספר הינו אלמנט חשוב מאוד להצלחת המפגשים. תמיכה זו מהווה המעטפת שמספקת את העידוד והלגיטימציה לפעילות. תמיכה זו יכולה להתבטא בהקצאת שעות לימוד שיוקדשו למען ההכנה החד לאומית למפגש, מעורבות פעילה של המחנכים והמורים בפרויקט, שילוב נושאים כמו קבלת האחר, סובלנות, פלורליזם וזכויות אדם במקצועות השונים שנלמדים. תמיכה והתגייסות מערכתית של בית הספר יכולים להוות גורם מסייע להצלחת המפגשים וכן להעלאת נושאים קונפליקטואלים תוך שמירה על כבודו של האחר ולגיטימציה לנרטיבים השונים.

גורם נוסף, הינו הכנת הקרקע למפגש דרך עבודה חד לאומית עם התלמידים היהודים והערבים. המפגשים החד לאומיים מיועדים לאפשר לתלמידים להעלות חששות, ציפיות, וכן עבודה על פירוק ההבניות החברתיות שדרכן אנו רגילים להסתכל על המציאות. הכנה זו כוללת עבודה סביב סטריאוטיפים ודעות קדומות, איך הם נוצרים ולמה הם משמשים אותנו?

נוסף לעבודה עם התלמידים אנו מסבורים שיש חשיבות עצומה לעבודה מכינה משמעותית  עם הצוות החינוכי המלווה את הפרויקט. גם הצוותים החינוכיים אינם לגמרי משוחררים מההבניות החברתיות ומהאווירה הרווחת בחברה. העבודה המשותפת בין הצוותים החינוכיים הערבים והיהודים, בירור שאלות כגון חששות וציפיות, זהות ושיוך לאומי בקרב "המבוגרים האחראים" הינו צעד חשוב מאוד על מנת שהמפגשים בין הצעירים יצליח. אם המורים עצמם אינם עוברים שום תהליך ואינם מגיעים בתחושה של בטחון ואימון אחד כלפי השני, יהיה קשה מאוד להעביר מסרים של חיים משותפים בין תלמידיהם.

כמו כן, אנו חושבים שהלמידה החד לאומית והמפגשים מהווים הזדמנות פז לתרגל עם התלמידים מיומנויות חשיבה כגון פיתוח חשיבה ביקורתית, שאילת שאלות וחקר מעמיק של המציאות. ידע הינו כלי חשוב מאוד כאשר אנו חותרים לקיים מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים, ידע שאיננו שטחי ורדוד אלא שמתבסס על הכרת הנרטיב של האחר וההיסטוריה שלו והמציאות בה הוא חי. כאשר מגיעים למפגש ממקום של מודעות וידע ולא ממקום של בורות ופחד, אנו מגלים שהשיח המתקיים הוא שיח אחר, לא של ניגוח או שיח שנובע מעמדות נוקשות, אלא שיח שמתבסס על כבוד לזולת וקבלתו, ומתמקד בהעמקת ההכרות.

אבל את המימוש האמיתי והמשמעותי אפשר לראות בעיקר בשטח. מורות ומורים, שחלקם ממשיכים איתנו כבר שלוש שנים, הוציאו לפועל את התוכנית עם התלמידים שלהם בכל רחבי הארץ.

את אחת הדוגמאות הטובות ביותר זכינו לראות אתמול (6.12.11) בחט"ב פיינשטיין בפתח תקווה:

גאולה שמחי ושרית עתמי-רדא, עודדו, האמינו, תמכו וכיוונו את התלמידים ללמוד, להתעמק וליישם את נושא זכויות האדם והאזרחות הפעילה. ואין הוכחה טובה יותר לזה ממראה העיניים – שפע של יצירות מלאות השראה, יצירתיות ודמיון, שהנושא של כולן – הגנה על זכויות האדם. תלמידים שלמדו בתוכנית לפני שנתיים הגיעו במיוחד לבית הספר לספר לכולנו על החוויה הלימודית, על ההשפעה על החיים שלהם, על כך שהם זוכרים את התוכנית עד היום ואפילו נעזרים בה בלימודי האזרחות בכיתה יא'.

ובמקרה זה במיוחד – תמונות שוות אלף מלים וגם יותר, בעיקר בימים אלה בהם זכויות האדם אינן זוכות בכל המקרים להגנה, ואף נפגעות…

הכרזה בכניסה לבית הספר פיינשטיין בפתח תקווה

לפני ארבע שנים למרים דרמוני-שרביט היה רעיון: לעודד תלמידים להבין מה חשיבות זכויות האדם ולרצות לפעול ולהגן עליהן. הרעיון לא נשאר שם, הוא קרם עור וגידים וצוות המחלקה שלנו פיתח במרץ מערכי שיעור, פריטי מידע, משימות יצירתיות ועוד חומרים בנושא זכויות האדם וההגנה עליהן.

אבל את המימוש האמיתי והמשמעותי אפשר לראות בעיקר בשטח. מורות ומורים, שחלקם ממשיכים איתנו כבר שלוש שנים, הוציאו לפועל את התוכנית עם התלמידים שלהם בכל רחבי הארץ.

את אחת הדוגמאות הטובות ביותר זכינו לראות אתמול (6.12.11) בחט"ב פיינשטיין בפתח תקווה:

גאולה שמחי ושרית עתמי-רדא, עודדו, האמינו, תמכו וכיוונו את התלמידים ללמוד, להתעמק וליישם את נושא זכויות האדם והאזרחות הפעילה. ואין הוכחה טובה יותר לזה ממראה העיניים – שפע של יצירות מלאות השראה, יצירתיות ודמיון, שהנושא של כולן – הגנה על זכויות האדם. תלמידים שלמדו בתוכנית לפני שנתיים הגיעו במיוחד לבית הספר לספר לכולנו על החוויה הלימודית, על ההשפעה על החיים שלהם, על כך שהם זוכרים את התוכנית עד היום ואפילו נעזרים בה בלימודי האזרחות בכיתה יא'.

ובמקרה זה במיוחד – תמונות שוות אלף מלים וגם יותר, בעיקר בימים אלה בהם זכויות האדם אינן זוכות בכל המקרים להגנה, ואף נפגעות…

צילום: מרים דרמוני

המחאה החברתית הייתה הזדמנות מרגשת למורים לאזרחות לטפח בכיתות שיח אזרחי ודמוקרטי. מורים רבים ידעו לנצל את ההזדמנות וזאת בפרט בזכות הרובד היצירתי והוויזואלי של המחאה. התמונות, הסיסמאות והכרזות שעיטרו את הרחובות אפשרו למורים ולתלמידים לנתח ולפרש מסרים מורכבים ולחבר אותם לנלמד באזרחות: מהן זכויות האדם? מה הקשר בין זכויות האדם לזכויות החברתיות? כיצד יממש את זכותו לכבוד ללא חינוך או ללא קורת גג? ומה יש ליהדות לומר על פערים חברתיים?

בין אם מגדירים את הדמוקרטיה כסדרת נהלים או כמסכת ערכים, היא מציבה במרכז הווייתה את המחלוקת. בלי דיונים נוקבים על בעיות ואתגרים אין כל סיכוי לשיפור החברה. לולא המחלוקות הנובעות מריבוי הדעות על אודות דמותה הרצויה של החברה והמדינה, לא היה כל צורך בהסדרת היחסים בין הפרטים לבין עצמם ובין הפרטים לבין השלטון. הדמוקרטיה פועלת לפי כללי משחק מוגדרים שאותם יש ללמוד כי אדם לא נולד דמוקרט. אזרח במדינה דמוקרטית חייב לפתח מיומנויות לא "אינטואיטיביות" בעליל כגון יכולת הקשבה לדעות מנוגדות לשלו, השלמה עם תבוסה אלקטוראלית, הבנה כי פשרה ומתינות עדיפות על כוחניות ושימוש באלימות. זאת המשימה של המורות והמורים לאזרחות: להביא את התלמידים להבנה ולהפנמה של היכולות האלה על רקע ריבוי של סוגיות מורכבות ומחלוקות עמוקות.

לימודי האזרחות בתיכון הן ההזדמנות של התלמידים להבין את המשמעות של היותם אזרחים ואזרחיות במדינה דמוקרטית. בשיעורי האזרחות התלמידים לומדים שדמוקרטיה לא מסתכמת בכך ש"הרוב קובע". הדמוקרטיה מושתתת על הבנה עמוקה שלכל אדם זכויות טבעיות, אזרחיות וחברתיות. בדמוקרטיה השלטון מוגבל על-ידי מנגנון הפרדת הרשויות וגם על-ידי הביקורת של האזרחים כלפי התנהלות הממשלה. בשיעורי האזרחות לומדים התלמידים על מחאה לגיטימית לעומת מחאה שאינה לגיטימית. ולכן רוב המדינות הדמוקרטיות מטילות את האחריות לסוציאליזציה של התלמידים לערכי החברה למערכות החינוך הציבוריות. בבית הספר נפגש התלמיד לראשונה עם המרחב הציבורי. בחברות דמוקרטיות מלמדים את התלמידים על רגעים של מחלוקות בחיי המדינה ומדגישים כיצד פעולות שננקטו בתוך כללי המשחק הדמוקרטי אפשרו לשפר את החברה. כך לדוגמא, התלמידים בארה"ב לומדים בהרחבה על תנועת זכויות האדם נגד אפליית השחורים במדינה. אמנם היה זה תחילה מאבק של ארגונים קטנים מאוד אבל בסופו של דבר, רעיונותיהם הופצו ומאות אלפי אמריקאים שחורים ולבנים כאחד מחאו ופעלו כדי לשים קץ להפרדה הגזעית בארצם.

חיפה: התלמידים דורשים צדק חברתי

חיה סוסן היא מורה לאזרחות בתיכון בשמת בחיפה.  מבחינת תלמידיה הדרישה לצדק החברתי היא חלק מהקשיים היום יומיים של הוריהם – אנשים עובדים – שמתקשים לסיים את החודש. עבור רוב התלמידים של ביה"ס בשמת בחיפה הסוגיות החברתיות שעלו לכותרות בזמן המחאה כמו למשל יוקר המחיה, מחיר הדירות, היחלשות מעמד העובדים, הן  נושאים שהם והוריהם מתמודדים איתם יום יום ושעה שעה. עבור רובם המחאה החברתית היתה מרגשת ומעודדת: אנחנו לא לבד עם הקושי הזה. אנשים רבים עובדים קשה ולא מצליחים לסיים את החודש. התלמידים ציינו את תחושת הביחד שהעניקה להם המחאה החברתית.

המורה חיה לימדה בשנה שעברה את התכנית "מגינים על זכויות האדם" בכיתה ט' ובתחילת שנה זאת שאלה את תלמידיה: מה הקשר בין מה שלמדנו למחאה החברתית? ואחרי שהתקיים דיון מושכל היא ביקשה מתלמידיה להתחלק לקבוצות ולהציג את תשובותיהם לשאלה הזאת. התלמידים בחרו להפגין את הידע שלהם בדרכים שונות:  מאשה, אסתר וולריה עיצבו כרזה, אמינה יצרה פרסומת, ואחרונים חביבים, אריאל ומכאל הכינו סרט באנגלית כדי להסביר לעולם על חשיבות מחאה לא אלימה,  דימה ואריאל חשבו שהמחאה היתה פשוט מיותרת!

אורחים מהאיחוד האירופי באו לביקור בבית הספר: הם מאוד התרשמו מעבודתם של התלמידים וציינו כי התלמידים יישמו בעבודותיהם את הנלמד.

כשהאקטואליה נכנסת לכיתה וממחישה את העיקרונות והמושגים הנלמדים, הלמידה הופכת משמעותית, רלוונטית וחווייתית הרבה יותר. בתכנית הלימודים באזרחות מצפים מהתלמידים לפתח "יכולת להבין, לנתח ולהעריך את המציאות המורכבת בישראל – הפוליטית והחברתית." זהו אתגר כביר עבור המורים לאזרחות שחוששים מאוד להיקלע למצב של הצפה רגשית עת שמתקיים דיון בנושא שנוי במחלוקת.

בדוגמא של הכיתה של חיה התממשו מספר מיומנויות הדרושות לאדם המבקש להשתלב בחברה ובעולם התעסוקה: הבנה של נושאים מורכבים, הפנמה שלגיטימי שקיימות נקודות מבט ועמדות שונות על המציאות, חשיבה ביקורתית, למידה שיתופית, אוריינות טכנולוגית ויצירתיות!

"המסגד נשרף בטובא , הלב והכבוד נפגעו אך הקשרים והשותפות בינינו לבין היהודים רק יתחזקו, כי רק ביחד נוכל להיאבק באלה שהשחיתו שרפו ופגעו". אלה הם תמצית דבריו של אחד מתושבי הכפר טובא – זנגרייה בעת הביקור שלנו אתמול בטובא.
אתמול ב 10/11/11 נסענו נציגי ארגונים שותפים במיזם כולאננה לבקר את אנשי הכפר לתמוך ולהזדהות ולבטא את האחריות  על המעשה הקשה והנוראי
הם קבלו את פנינו בכבוד וסבר פנים והביעו את הערכתם ועמדו על זה שהקשר שנרקם בין אנשי הכפר לבין המדינה הוא קשר חזק ואיתן שיכול לעמוד בפני רגעים של הסתה שנאה וסכסוך
למי שלא יודע טובא – זנגרייה הוא כפר שנוצר מאיחוד שני שבטים בדואיים שכנים –  שבט אל הייב ושבט אלזנגרייה
ב-3 באוקטובר 2011 הוצת מסגד אלנור  והחשד הוא שמדובר בפעולת "תג מחיר". ההצתה גונתה על ידי גורמים מכל הקשת הפוליטית והרבנית. בעקבות המהומות שהיו ביישוב לאחר ההצתה, התפטר צבי פוגל( ראש המועצה הממונה) מתפקידו מחשש לחייו דבר שעורר כעס אצל  התושבים. ביום כיפור השנה תושבי יפו נחשפו למראה של קברים מושחתים עם כיתוב דומה – תג מחיר.

יש פתגם מאד יפה בערבית   "الإنسان يقدر بموقف"  "בן אדם נמדד במעשיו ובעמדותיו ברגעים הנכונים" . עם תובנה זו חזרתי
ברגעים קשים כאלה – תמיכה והזדהות ושותפות הן ברגש והן במעשה  יכולים  בהחלט לתקן ולחזק את המרקם החברתי אנושי בין אזרחי המדינה.

במהלך ההשתלמות מורים ומורות הציגו התנסויות מרתקות שלהם:

- עמית השתמשה בבלוג כדי לעודד תלמידים לנתח אקטואליה

- דלית סיפרה כיצד עבודה עם החומרים בנושא מבקשי מקלט הגבירו מאוד את המוטיבציה ללמידה של תלמידיה המתקשים בתיכון בדרום תל אביב. "זה היה רלוונטי לחיים שלהם. היה להם מה להגיד וגם היה להם חשוב ללמוד."

- אביב הקסים את כולם כשהראה כיצד התנהל תהליך העבודה על מטלת הביצוע דרך בלוגים.

- דביר חשף את כלי גוגל מגוונים וגרם לסוג של "הצפה ריגושית"

- וזוהר פשוט הדהימה את כולם עם הסביבה האזרחית העשירה שבנתה לתלמידיה.

ואנחנו? המחשנו עד כמה למידת עמיתים תורמת להבניית הידע, הכרנו להם כלים ותיאוריות והצפנו אותם ממש.. ולא פסחנו כמובן על חשיבותן של הרשתות החברתיות להעצמת השתתפות האזרחים!

היו אלה שלושה ימים גדושים.. ביום הראשון מורה אחד היה מלא בביקורת כרימון. בסיכום הוא הביע שביעות רצון רבה וכל הקבוצה פרצה בצחוק גדול ורם.

שמחה גדולה..

את המסר העיקרי שביקשנו להעביר בהשתלמות, והתחזק אצלנו בסופה, כתבנו למורים בסיום ההשתלמות בזו הלשון:

"הטכנולוגיה הדיגיטאלית הולכת להיכנס לבתי הספר של כולנו. אם נרצה או לא נרצה בשנים הקרובות בתי הספר שלנו יהיו מתוקשבים במידה רבה. התפקיד שלנו אינו להכניס את הטכנולוגיה לבית הספר אלא לדאוג שהדרך בה היא תכנס תהיה הדרך הנכונה, דרך שמובילה ללמידה חדשנית, להבנה מעמיקה, לחשיבה ביקורתית ויצירתית. שימוש בטכנולוגיה אינו מטרה לשם עצמה, ואחת הסכנות הגדולות שאורבות לנו היא שימוש בטכנולוגיה החדישה בפדגוגיה מיושנת המקדשת את השינון, מעמידה את המורה במרכז וכגוף הידע היחיד. ביצוע כזה יהווה החמצה אדירה".

נשמח לספר עוד על ההשתלמות ולהציג תוצרים של המורים כשיהיו ולכן אתם מוזמנים לבלוג של ההשתלמות ובו מגוון טיפים טכנולוגיית ופדגוגיים.

מרים ואבנר

תמונה ממפגש מורים לאזרחות עם העיתונאי בן דרור ימיני

לבן דרור ימיני הנכבד

שלום רב

אתמול התכבדנו לארח אותך במפגש השתלמות חינוך לחיים משותפים. זה היה מפגש קשה אך מעניין ותורם.

תמיד חשבתי שאתה נגדי ונגד כל אזרח ערבי ישראלי. ביססתי את עמדתי זו כלפיך על  כתבות שאתה כותב בעיתונות ובאינטרנט ובהם אתה מביע את דעותיך המבוססות על ניתוח מידע ועיבודו באופן מעמיק ומבריק כאחד. הדעות שלך, שבעיני הן קיצוניות למדי ומאיימות על עצם קיומי כאזרחית ערביה במדינת ישראל, גורמות להרבה אנשים ובמיוחד הצעירים בני העם היהודי להרגיש טוב יותר עם גזענות ושנאה כלפי האחר – הערבי.  הם שואבים לגיטימציה וחיזוק לדעות שקשה לאזרח הפשוט כמוני וכמו רוב אזרחי המדינה לבסס ולשכנע אחרים בצדקתם. תמיד תהיתי מאיפה נובעת כל הקיצוניות הזו? ואתמול הסברת וספרת על החוויות הקשות שעברת – מהיותך פעיל שלום התומך בהסכמי אוסלו , משתתף ונפגש, באירועים שונים , עם אנשים מהצד הפלסטיני לאדם המחזיק בדעות חשדניות תוקפניות המשליכות אחריות טוטאלית על הצד הפלסטיני. ועל ערביי ישראל. הנוקשות, האטימות, חוסר ההבנה והתוקפנות שדרכם אתה מנסה להאשים ולהפליל את הערבים נובעת מפגיעה קשה באימון שנתת בפלסטינים ולתפיסתך בגדו בך וציירו את מדינת ישראל כמדינה הגרועה ביותר עלי אדמות. שאלתי אותך – האם אתה רוצה שאני והערבים נמשיך להיות אזרחים במדינה? כי אם אתה רוצה טרנספר לערבים אז אוכל להבין את עמדותיך. אך אתה טוען שזה בכלל לא הכיוון  ואתה כן  רוצה שנשאר אזרחים. ואתה כן בעד שתי מדינות לשני עמים ..אז מה המטרה מאחורי הכתבות ההרסניות?  האם עשר שנים של הקצנה לא הספיקו לך?  אתמול ראית אותנו- מורים יהודים וערבים שמנסים ומצליחים ליצור בסיס משותף בנוי על אימון משני הצדדים  – בסיס שוויוני מכבד שבו אנו דנים בכל הסוגיות הקשות, מתווכחים ולא מסכימים עם על מה שאחרים אומרים אך עושים זאת בלי לפחד שמה צד אחד  ישנא או יבגוד בצד השני. יודע למה? כי האימון שבנינו אינו כזה חלש כמו האימון שבנית בהיותך פעיל שלום.

ולסיום, ברצוני גם להוסיף כי למרות הדעות שלך עכשיו אני מבינה אותך יותר, ורואה את האדם שבך ולא רק את שונא הערבים המושבע כמו קודם.

אני מודה לך על זה שנתת לנו מזמנך

לבוש של פעם

ביום 24.3 התקיים חג האביב שארגנו והפיקו צוות מרצים בתחום ההיסטוריה  וסטודנטים מצטיינים בבית ברל כחלק מפרויקט מנהרת הזמן. 

חג האביב החזיר את הנוכחים לתקופת המנדט הבריטי בשנת ה- 40 של המאה הקודמת. משתתפים יהודים וערבים התלבשו בבגדי התקופה – תרבוש, צעיף על הכתפיים ושפם לגבר הפלסטיני ושמלות פלסטיניות עם כיסוי ראש מיוחד לאותה תקופה לבחורות הפלסטיניות. היו גם יהודים שהתלבשו בלבוש ערבי. היהודים התלבשו בבגדים וכובעים של פעם. הבחור שחילק עיתונים נשא ארגז עם עיתונים, הסתובב באולם בין הנוכחים וצעק: "עיתון, עיתון, החדשות של היום" וכשלקחתי עיתון קראתי חדשות על אותה תקופה בעברית ובערבית. 

אוכל של פעם

בנק פלשתינא היה בפינה השמאלית של האולם ומי שאסף קופונים מהשתתפותו בפעילויות השונות החליף בשטרות של פעם. 

בהמשך היה בית קפה ערבי עם כסאות מרובעים קטנים עשויים מעץ וקש. על השולחנות היו משחקים כמו  שש בש, קומקומים של קפה ותה, ועוד. 

בית קפה

מתחילת האירוע הקשבנו לתחנת הרדיו עם שתי קרייניות בערבית ובעברית שדיווחו על חדשות והשמיעו שירים מאותה תקופה.  מי שרצה לצפות בסרט הלך מסביב לאולם ושם השלטים הובילו אותו לקולנוע שבו מוקרן סרט ערבי ישן משנת 1947 עם שחקנים מצריים. כל המודעות על קירות אולם הקולנוע התייחסו לסרטים של אותה תקופה. 

קולונוע

כשתקף אותנו הרעב קנינו אוכל מחוץ לאולם – אוכל ערבי של פעם: כובה, תאבולה, ספיחה, זהוראת, מג'דרה, ועוד. 

בין הנוכחים היו תלמידי תיכון ותלמידי חט"ב מבתי ספר יהודים וערבים. הדבר היפה באירוע היה תחושת ה"ביחד". 

קומקום לקפה

מבשלים אומנות

זאת ההרגשה – סערה עם קרני שמש

תמונה מהמפגש בין תלמידי הריאלי חיפה ומכללת אל קאסמי בבאקה אל גרביה

יחד יחד                                 נחיה בשלום
יחד יחד                                 נאמר לא ללחום
כולם יאללה                           לכו יחד
תעשו מה שאתם רוצים          ללא פחד
תאמרו בקול רם                      זה יום של שוויון
יאללה תלכו ביחד                   צריך דמיון
ערבית ועברית                       כולה שפות
לכו יחד                                 ילדים ובנות
כתב בעברית: עומר עאמר, תלמיד כיתה ט' אבן סינא כפר קאסם
אני בעד!

הנוף בנווה שלום

פרופ' דני רבינוביץ

תמיד כיף ללמוד ותמיד אין מספיק זמן ללמוד את כל מה שאנו רוצים ללמוד
בהשתלמות חיים משותפים עלה הצורך אצלי ללמוד הנחיית קבוצות במפגש בין יהודים וערבים
עכשיו אני באמצע תהליך למידה אינטנסיבי וקשה אך מהנה משכיל ומעצים בקורס שנפתח בבית הספר לשלום בנווה שלום.
הקורס התחיל  בשתי משמרות של שלושה ימים ולאחר מכן בימי חמישי אחרי הצהריים ובימי שישי ( שש משמרות). לקורס שני מנחים מקצועיים בעלי ניסיון עשיר בתחום. הקורס משלב בין השאר הרצאות, דיונים סביב נושאים הקשורים בסכסוך, תרגול הנחייה וניתוח לאחר התרגול, וצפייה בקבוצות אחרות.
ביום שישי שעבר נפתחה אצלם קבוצה של אנשי איכות הסביבה שמכשירים את עצמם להנחות קבוצות בנושא צדק סביבתי. הצטרפנו להרצאת פתיחה שנערכה לכבודם והיה ממש משתלם
פרופ' דני רבינוביץ', מרצה באונ' תל אביב, דבר על צדק סביבתי –  מושגי יסוד ומקרי בוחן.
סקירה היסטורית על התפתחות התחום של צדק סביבתי בארצות הברית אירופה והסבר על מה שקורה במדינת ישראל תוך מתן הרבה דוגמאות כמו המקרה של רמת חובב ועיר הבה"דים.

לא כתבתי כאן למעלה מחודשיים.. היו אלה חודשיים מאוד קדחתניים מבחינת צוות אזרחות במטח..

אני אוהבת את ישראל, בחרתי לחיות בה לפני 26 שנים, אני מגדלת כאן ארבעה ילדים ומשקיעה מאמצים רבים כדי שהחברה הזאת תהיה יותר טובה. והנה, דרך הפוסט הקצר הזה התחדדה מאוד התובנה הפשוטה: "טוב" הוא יחסי. מה שנראה לי ראוי מאוד – לייסד ארגון זכויות אדם, לכתוב מאמר עמדה למען זכותן של ילדי מהגרי העבודה לחיות בישראל – נתפס כפעילות חתרנית חשודה. מספיק חשוד כדי שירצה בלוגר לשלוח את המידע המפליל הזה לשר החינוך.

בכך עוסקת הרצאתה המרתקת של פרופ' נטע זיו בכנס השקה של אתר "מגינים על זכויות האדם"

תהנו!

מרים דרמוני

תלמידי חטב אלראזי אום אלפחם

ב13.5.10 התקיים יום שיא בכפר קאסם, ועליו כתבתי פוסט נפרד, וגם בית הספר פרסם כתבות באתרים מקומיים על הפעילות והפידבקים החיוביים שקבלו מהתלמידים, המורים והוריהם.

תלמידי כיתות ט מחטב אבן סינא כפר קאסם

בתאריך 18.5.10 נסענו לכפר סאלם במעלה עירון ושם תלמידי כיתות ט קיבלו הרצאה ממר יאסר עוואד מארגון סיכוי על הנושא של אי שוויון בתעסוקה בין ערבים ליהודים בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמלצות לתלמידים ולמורים על הכנת התלמידים לעולם האקדמיה והעבודה בעוד כמה שנים.

הממצאים היו על אחוז מסיימי בגרות, אחוז עובדים ערבים במקומות עבודה ציבוריים, אחוז אקדמאים, אחוזי אבטלה אצל נשים וגברים ערבים,אחוזי נשירה מבתי ספר,הצלחה בבגרות וקבלה לאוניברסיטאות. אחת הדוגמאות הייתה על מצב ראשוני של כיתת תלמידים יהודים וכיתת תלמידים ערבים ילידי 1985, שהתחילו את לימודיהם בכיתה א בשנת 1991 30 תלמידים בכל כיתה.יתקבלו לאוניברסיטה 11 תלמידים יהודים מול 6 תלמידים ערבים . 9 מהתלמידים היהודים עם בגרות איכותית מול 3 תלמידים ערבים עם בגרות איכותית.אחרי ההרצאה הוסבר והודגם לתלמידים השימוש באתר מגינים.

 בתאריך 19.5.10 נסענו לטירה שם קיבלו התלמידים הרצאה מסטודנטית עובדת בארגון מע"ן ונושא ההרצאה היה זכויות בני נוער בעבודה וחוקי המגן.לאחר ההרצאה השתלבו בסדנאות סביב אותו נושא.

אור מהקליניקות מעביר סדנא בטירה

ויויאן מהאגודה לזכויות האזרח מעבירה סדנא בטירה

 

שארלי מאמנסטי מעביר סדנא בטירה ומקבל עזרה מיסמין עו"ד צעירה מתנדבת

בתאריך 20.5.10 הגענו למתנס בג'לג'וליה שם התלמידים הקשיבו להרצאה מהישאם שבאיטה עו"ד מהקליניקות המשפטיות לזכויות אדם באונ תל אביב סביב השוויון וחוקים המגינים על זכות השוויון.
הסדנאות היו בהתאם.

תלמידי חטב ג'לג'וליה עובדים בסדנא שהעבירה ויויאן מהאגודה

אור עם תלמידי ג'לג'וליה בסדנא

תלמידות מחטב ג'לג'וליה בפעילות עם אילין סטודנטית למשפטים ומתנדבת

יוסף מאמנסטי מעביר סדנא בג'לג'וליה

ב27.5.10 נצא ליום שיא בחטב אבן סינא בכפר קרע ונסיים בתאריך 2.6.10 בג'דיידה מכר.

 

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה "מערכת החינוך מול 'הכל פוליטי', האם יש פתרון?":

ראשית התייחס להגדרת מהו פוליטי וטען ש"הכל פוליטי". במובן החיובי. מערכת החינוך עוסקת בנושאים שונים כמו "כבוד האדם", ציונות מושגים כמו יושר. כל אלו הם נושאים פוליטיים על כן מי שטוען שאין לעסוק בנושאים פוליטיים במערכת החינוך טוען שאין לעסו ק בדבר.
כיון שמערכת החינוך לומדים בני נוער השבויים בידי מוריהם ונתונים למרותם יש להתמודד עם הבעיה בשלושה שלבים:
1." אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מכאן שחובת בית הספר לפרוס בפני התלמיד יריעה רחבה של דעות מגוונות.
2. אלו אלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל"- בית הספר הוא מוסד מ חנך לכן לאחר הצגת מגוון הדעות וההשקפות על בית הספר לחנך לגיבוש השקפת עולם תוך הנמקה של העמדות שכן אם כל העמדות צודקות אין משמעות לצדק. לכן המורה צריך לשתף את תלמידיו בתהליכי גיבוש העמדות שלו.
3. המורה צריך להיות נכון לקבל עמדות השונות משלו. לאפשר חשיבה אחרת. לאפשר ספקנות.
הדרה של הפוליטיקה מבית הספר מסוכנת כיון שהיא צובעת אותה בגוונים שליליים.
דר' זאב דגני מנהל גימנסיה הרצליה, "הפוליטיקה של החינוך: בית הספר כשפה של הטקסט ומקום":
מסכים עם שלושת הנקודות של הרב שרלו. גם מסכים לכך שיש לעסוק בשיח פוליטי בבית הספר.
בית הספר נמצא במרכז של פולמוסים חברתיים ופולטיים. סך הטענות משקפות את הלכי הרוח החברתיים.
בתי הספר נתונים לביקורת, להנחתות של המערכת הפוליטית לדורותיה,. תוכניות חינוכיות בעולם מתקימות 10 שנים גם אם יש חילופי גברי בממשל. בישראל הדברים אינם כך. יש אופנה של גיוס קבלתי משנה לביצוע פעולות חינוכיות כמו חינוך מיני. ההוראה האחרונה של הכנסת קציני צבא שיחליפו את המחנכים שכביכול, אינם יכולים לעשות מלאכה נאמנה. היא פגיעה קשה במעמדו של המורה כמחנך לערכים.
המורה בבית הספר מדבר והתלמידים צריכים להקשיב. צריך להתחיל להקשיב לתלמידים.
יש לחזק מיומנויות של הבנה על מנת לפתח ביקרתיות
אין רצפטים בחינוך
ד"ר איימן אגברייה, אוניברסיטת חיפה, "חופש הביטוי במגזר הערבי – תובנות ממחקר שדה על הוראת אזרחות:
ערך מחקר על הוראת אזרחות במגזר הערבי.
מבחין בין חופש הביטוי וחופש הדיבור או חופש הדברת.
בבית הספר הערבי יש חופש דיבר. מותר ל צאת נגד נרטיב ציוני. נגד מסרים של משרד החינוך. זה בניגוד לעבר שבו הייתה משרה של איש שב"כ במערכת החינוך הערבית .
אולם חופש הדיבור אינו חופש הביטוי. חופש הביטוי פירושו היכולת של המגזר העברי להשפיע על הטוב המשותף. חופש הביטוי קשור למרחב, להכניס את הנרטיב הערבי הקיבוצי לשיח הציבורי.
ההשגיות, התחרותיות שחדרה לבתי הספר הערביים מצמצמת את תפקידו הפוליטי של המורה ושל ביה"ס. המורים מסתפקים בהנחלת ידע כדי שתלמידים יעמדו בדרישות לבגרות. ולכן לא צריך היום איש שב"כ שימנע מהמורים לשוחח על נושאים פוליטיים המורים בעצמם נמנעים מכך כי אין זמן.
יש תחושות של זלזול בקרב הציבור הערבי כיון שאין התייחסות ויש זלזול בדוחות השונים שנכתבים על ידי ועדות שונות כולל ועדת המעקב וועדות שהמשרד שותף להן.

פרופ' יוסי יונה, אוניברסיטת בן גוריון ומכון ון ליר, "תהיות אודות הבחנה בין הפוליטי לנורמטיבי בחינוך":
מקומו של החינוך הפוליטי לפי רולס. רולס חשב על חינוך בחברה סדורה, מתוקנת שפועלת על פי עקרונות הצדק הליברלי. החינוך אמור ליצור את המערך הרגשי או הערכי שיאפשר את המשך קיומה של החברה הסדורה.
העשייה החינוכית במהותה היא פוליטית. הפוליטי נמצא בכל מקום; כל ההכרעות הן פוליטיות מערכת החינוך היא סוכן של "שכפול" ולא רק בחברה מתוקנת של רולס. . אם רוצים לקרוא תיגר על המערכת הקיימת –יקראו לזה "חינוך פוליטי" וכל השאר "חינוך" – זו כמובן הבחנה מופרכת.
מה קורה כשהחברה אינה סדורה, כלומר אינה פועלת לפי עקרונות צדק רולסיאניים ,שהיא חברה אוטופית. שאינה פועלת על פי עקרונות הצדק הציבורי האפקטיבי. על פי עקרונות ליבראליים המחייבים את הנטראליות של המדינה בהקשר התרבותי ואת התפיסה הסוציאל- דמוקרטית של צדק חלוקתי.
בפער הזה מה תפקידו של החינוך? מה מקומה של הפדגוגיה הביקורתית בחברה שאין בה הסכמה ויש בה הגמוניה שקובעת את הערכים המנחים? החינוך הפדגוגי אמור להוות קריאת תיגר על הסטטוס קוו הערכי, הכלכלי, הפוליטי והתרבותי המתקיים בחברה. האם יש גבולות לקריאת התיגר? לדעת יוסי יונה , בפדגוגיה הביקורתית תיתכן קריאת תיגר על כל יסודות החברה גם על האופי היהודי של מדינת ישראל. זה כמובן מתנגש עם קברניטי המערכת.
קברניטי המערכת מנסים למנוע קריאת תיגר על הנרטיבים הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים וכדומה. המקום שבו הפדגוגיה הביקורתית היא אפקטיבית הוא כאשר היא מציעה נרטיבים חלופיים.
משרד החינוך היום בפאניקה – מחד הוא מחויב לדצנטאליזציה -לתהליכים של ביזור והפרטה, אך בשל תהליכים אלו עולות "מלמטה" קריאות נגד הסטטוס קוו , וביטויים לנרטיבים חלופיים. משרד החינוך אינו יכול לפקח על כל מה שמתרחש בשטח. שר החינוך מטפל בפאניקה באמצעות ניסיון "להחזיר עטרה ליושנה" ומנסה לכפות זאת באמצעים ש ונים כמו קימה למורה בכיתה , תלבושת אחידה,. כקרב מאסף מול אובדן השליטה.
פרופ' חיים גנז, הפקולטה למשפטים-אוניברסיטת תל אביב מגיב:
מסכים עם מרבית הדוברים וכמובן עם דבריו של הרב שרלו שהפוליטיקה נוכחת בחינוך בכל מקרה. גם העמדות הרשמיות הן פוליטיות ולא רק עמדותיו המאתגרות של פרופ יונה.
האם מותר למורה להמרות את פי הוראות המשרד? לדעתו רצוי שבמערכת החנוך יהיה חופש אקדמי כמו באונ'. שהמורה יוכל להנחיל את הערכים בהם הוא מאמין. בחברה הישראלית אין קונסנסואליות למורים אין מנוס אלא להמרות את הוראות המשרד ולחנך לאור הערכים שהם מאמינים בהם.

סיכמה : בלהה אלפרסון

קרדיט תמונה של הרב שרלו

כל בית ספר הוא עולם ומלואו ויש בו תלמידים מאוכולסיות שונות – ערבים, בדואים, יהודים, בתי ספר עם עולים חדשים, בתי ספר בקיבוצים ובתי ספר עם בני נוער מאזורים חזקים יותר ופחות.
ולחשוב שכולם בחרו להתעמק באותו נושא – זכויות האדם.
(אולי בהמשך בתי ספר ממקומות שונים יוכלו להיפגש ולעבוד ביחד?)

המורים והמורות מתלהבים מהפרויקט ואומרים דברים כמו – אני מרגישה שהכנתם אותו במיוחד בשבילי…

זה חדש מאוד לכולנו – עבודה צמודה עם 33 בתי ספר שישלבו את התכנים בתוכנית הלימודים עוד השנה, באתר החדש, המתפתח והצומח, וגם לעבוד באותו זמן עם אוכלוסייה כל כך מגוונת – מאתגר וגם מרגש.

שלום לכולם

ב- 15 בדצמבר התקיים מפגש של ארגונים לחינוך אזרחי ולא הספקתי לכתוב על זה כאן. ובהתאם לאמרת השפר עדיף מאוחר מאשר אף פעם.. הנה לכם. 

היה זה המפגש השני בסדרה והגיעו 42 נציגים של 25 ארגונים. מטרת הפגישה הזאת היתה להכיר אחד את עשייתו של השניה וגם למפות את מגוון ההזדמנויות והאתגרים באופק התחום. חינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים הוא תחום אמנם די קטן אבל קיימים בו עשרות ארגונים בגדלים שונים שמקיימים פעילויות מאוד מגוונות במערכת החינוך. ולרוב נציגי הארגונים השונים ידעו מעט מאוד על האחרים.

מפגש זה תוכנן בקפידה על-ידי צוות מטח (אינסאף, שי ואני) בשיחד עם דדי קומם מקרן אברהם, דנית שחם מנהלת מח' החינוך של אמנסטי ושרף חסן מנהל מח' החינוך של האגודה לזכויות האזרח.

במפגש עצמו התפתחה דיון שחידד כי אין הגדרה מוסכמת לכל לגבי מהו החינוך האזרחי. בשונה ממקצוע אזרחות בו מודגש הידע בחינוך אזרחי עוסקים בעיקר בערכים ובחוויה. אבל זאת כמובן שאלה של תמהיל . אני מגדירה חינוך אזרחי לפי סוגי פעילויות בבתי הספרו: חינוך אזרחי כולל מגוון רחב

המפגשים האלה יתקיימו בתדירות של שלוש פעמים בשנה הם והם מהווים הזדמנות נהדרת להכיר, ללמוד אחד מהשני וגם לתכנן שיתופי פעולה. במפגש המתוכנן במרץ יגיע מפמ"ר אזרחות אדר כהן שמאוד תומך יצירת פורום ארגונים העוסקים בחינוך אזרחי ונעסוק בהגדרת גבולות התחום.

הפעילות הזאת מהווה חלק מפרוייקט "מכנה משותף" מיזם בשיתוף יוזמות קרן אברהם. הפעולה הראשונה בפרוייקט היתה עריכת מיפוי של החינוך לאזרחות בישראל על שני חלקיו: מקצוע האזרחות והחינוך האזרחי. המחקר נכתב על-ידי מיכל ברק ויעל עופרים.

מרים דרמוני

של פעילויות מסוגים שונים כגון עיסוק בדמוקרטיה בתחומי הדעת, חינוך לחיים משותפים בין יהודים לערבים, דיאלוג בין קבוצות שונות בחברה, מעורבות חברתית/אזרחות פעילה, התנדבות, סיורים לימודיים, טקסים, פנלים, ימים מיוחדים כמו יום הזכרון לרבין או יום זכויות האדם.

לוחות הזמנים נשפו בעורפנו, המושג זהות ,יהודית ובכלל, טמן בחובו עולמות שלמים ועצומים, אתגרים טכנולוגיים שונים ומשתנים המתינו לנו ממש מעבר לפינה… ובכל זאת חדורי אמונה (מכל מיני סוגים) יצאנו לזקק את הזהות של פעילות הזהות היהודית שלנו.

כדי להצליח בהתבוננות על הזהות היהודית בחרנו לפרק אותה. חשבנו שעל החלקים יהיה קל יותר לחשוב ולבסוף אולי להרכיב משהו – אמירה, מחשבה. שלושת רבעי מחשבה…?: ]

חילקנו את הזהות היהודית לתחומים* ביניהם הקשר שלי לישראל, המורשת התרבותית היהודית, תקופה בהיסטוריה היהודית ועוד. כדי שבאמת אפשר יהיה להתבונן בתוצר הסופי החלטנו שה"שפה" במשימה שלנו תהיה מורכבת מתמונות. ה-רבה תמונות (5 מגה, אם אני לא טועה). לצד התמונות מילים .
 

וגם מחשבה אחת – הלוואי שגם הגולשים יתלבטו, ירגישו וישאלו…

תלמידים מתארים תקופות בהיסטוריה ומקומות שונים בישראל ולמה הם מרגשים אותם או מסקרנים אותם.

תיאורים כמו- "בחרתי פרפר כי באופי שלי אני חפשיה כמו פרפר שאי אפשר ללכוד", או "אני סקרן לחקור את המסתורין שבכדור הארץ והיקום שגם במאה ה-21 לא הבנו…" קצרה היריעה כאן כמובן.

ובשלב הזה של התחלה מרגשת ומעניינת אני עוצרת וכותבת את הפוסט הזה ומשתפת גם אתכם בדרך שלנו.

אתם מוזמנים למלא את המצגת ולחשוב על איך אוספים תובנות בנושא זהות, זהות יהודית ועל הכלים בהם אפשר להכיל אותן.

מיכל

* הפעילות בהשראת טרמינולוגיה שפיתחה ד"ר נורית חמו במאמרה "משיח זהויות לעמיות יהודית". תודה גדולה לה.

 

במקור, הצ'רקסים היו עובדי אלילים,האמינו בגלגול נשמות ,אין הבדל בין עולם החיים לעולם המתים, מי שמת הוא בעצם עובר מעולם הזה לעולם המתים אבל ימשיך להרגיש בכל מה שקורה בעולם הזה. לכן מי שמת לא נקרא בן אדם מת אלא מישהו ש (החליף את עולמו). ישנו מנהג לשפוך מים קרים על קבר בעלה לשעבר של אלמנה אם היא רוצה להתחתן שוב ( בגלל האמונה שהוא עדיין מרגיש אז מקררים את הלב שלו במים הקרים כי סביר להניח שהוא כועס שאשתו מתחתנת שוב) .במאה השלישית לפני הספירה הכניסייה הנוצרית כופה את הדת על הצ'רקסים. במאה ה- 17 רוסיה כמעמצה שלטה בקווקז כדי להשתמש בחופי הים השחור.חלק מהצ'רקסים אמצו את הדת האסלאמית מתוך בחירה וחלק מהם נכפה עליהם. הצרקסים שנמצאים בארץ ישראל הם מוסלמים סונים חנפי. חוץ מהמנהג של שפיכת מים קרים על קבר שהוא מנהג של עובדי אלילים, הצ'רקסים אמצו גם מנהגים נוצריים שעד היום קיימים למרות היותם מוסלמים כמו למשל – אשה שמכינה בצק לאפייה לאחר שהיא שוטחת במערוך, היא מציירת צלב באוויר מעל לבצק,וחושבת שזה מנהג צ'רקסי ולא נוצרי או נוגד את הדת האסלאמת.

הצ'רקסים מאמינים שהאשה היא במקום ראשון בחיי הגבר והמשפחה,האחראית על ניהול הבית והילדים ולא נולדה בשביל עבודה פיזית,לכן הבעל חולק איתה את עבודות הבית ומבקש את דעתה ואישורה בכל צעד שהוא נוקט בחיים שלו.בושה לגבר אם הוא מדבר בקולניות עם אשתו ( אם ירצו להעליב גבר רק תגיד לו אתה צועק על אשתך).כמעט ולא נשמע צעקות בין בני זוג.הם מגדלים את הילדים שלהם על ערכי הכבוד : כבוד למבוגר ממך. חט"ב הביניים שנמצאת בכפר מאופיינת באקלים בית ספרי שקט. הבנות והבנים גדלים על ערך הבחירה החופשית של בן הזוג העתידי ( הם קוראים לזה חיפוש אחר הנשמה שלך) כל צעיר או צעירה מותר להם לחפש,לצאת ולהכיר עד שימצאו את המתאים/ה.
ההורים בדרך כלל לא מתנגדים לבחירה של בניהם,ועל כן אחוז הגירושים הוא נמוך מאד.

האחמדים:
הגענו לכבאביר שבחיפה שם מתגוררים האחמדים. הם מוסלמים,מאמינים בקוראאן הספר הקדוש שלהם, מאמינים בנביא מוחמד ובחדיס. ההבדל הוא שהם מאמינים שהמשיח הגיע לפני 150 שנה בדמותו של מרזה אחמד ואילו המוסלמים עדיין מחכים להופעתו של (הדג'אל) ולאחר מכן להופעתו של המשיח.הדג'אל לפי הפירוש שלהם הוא השליטה של מדינות המערב ואמריקה במדינות אחרות והמלחמה של מדינות אלה באיסלאם.

הם מאמינים שרק הקבוצה שלהם או מי שמצטרף אליהם הם אלה שהולכים בדרך הנכונה של האל. פעילות מרשימה שהם עשו כמו בניית מסגדים במדינות שונות בעולם המערבי, ותרגום הקוראאן ל 70 שפות.

לסיום:
המורים שהיו בסיור הפגינו יכולת להבין ולקבל את האחר. שמעו,הקשיבו ושאלו למרות שמדובר בעניין רגיש (הדת) הצליחו להבין ולחפש אלמנטים משותפים בין הדת המוסלמית לבין הדת המוסלמית האחמדית ולא ננעלו על ההבדלים אכן , יצאו עם רגשות מעורבים אך שמחו על ההזדמנות להכיר מקרוב את שתי הקבוצות האלה. לי אישית זה סיור מיוחד ומרגש במיוחד שזו פעם ראשונה שאני מבקרת אצלם.
אינסאף שואהנה

מעבר לזה שנהניתי מכל רגע להקשיב לניתוח החכם והנפלא שהציגו המרצים בהתבסס על ההיסטוריה והמידע המצטבר בסוגית אי השוויון לאזרחים הערבים בישראל, אציין בקצרה נקודות או בעצם מושגים בולטים בהרצאותיהם של הנכבדים.
פרופ' יצחק רייטר מציג את היחס כלפי האזרחים הערבים על ציר של זמן וממשלות.
בניתוח שלו מראה שדווקא בתקופת ממשלת רבין – פרס ( 1992 – 1996) שנהוג לקרוא לה "תור הזהב" , לא היתה תרומה משמעותית לקידום מצב האזרחים הערבים, אפילו ממשלות אחרות תרמו יותר.
ד"ר יאיר בוימל דבר על פענוח צופן מדיניות הממסד הישראלי כלפי הערבים בישראל. הוא טבע את המושג "הפקרה מושגחת" בהתיחסו למדיניות הממסד כלפי אזרחים ערבים בישראל.

פגישה אחת כזו הזדמנה לי בשבוע שעבר עם שתי נציגות של "בוגרי הנוער העובד והלומד" שבזכותן התוודעתי לפעילות המבורכת של חברי הקבוצה.

בוגרי הנוער העובד מפעילים, בין היתר, פרויקטים שונים שמטרתם לסייע לפליטים המגיעים למדינת ישראל.

את אחת העשיות המבורכות שלהם מהעבר תוכלו לראות בסרט על מבצע הכנסת אורחים:

היום שותפים בוגרי הנוער העובד בפרויקטים נוספים, כמו הפעלתו של בית הספר "דרור" שנותן מענה לעשרות נערים ונערות, פליטים בני 16-18. (בית הספר הוקם בשיתוף עם תכנית היל"ה. )

לפגישה הביאה לי גילה, פעילה בקבוצת הבוגרים, שתי חוברות מקסימות ומרגשות שמסכמות תהליך עבודה עם נערים ונערות, פליטים בישראל, שכתבו ביחד חוברת הכוללת את סיפורי החיים שלהם ("כל הילדים של אפריקה טובים"), ומעין מילון להגדרת מילים בעברית ("כל העולם במילים שלנו").
רוצים לדעת, למשל, איך מגדירים נערים פליטים את המושג או"ם? -

או"מ (UN)
יעזור לכל העולם.
יעזור לאנשים, יעזור למדינה שיש לו בלאגן.
אתה מגיע ממדינה למדינה – יעזור לך האו"מ.
יעזור לך כל מה שיכול. או"מ זה טוב.
האו"מ מסתכל על כל המדינות בעולם.
גם מדינה יש לו בלאגן הוא הולך לשם. ועוזר במה שיכול.
אני הייתי באו"מ, נתן לי דף של 6 חודשים, אני עם הדף הלכתי בלוד.
הדף של 6 חודשים זה שקט.
האנשים של לוד אומרים ככה.

ולסיום, פרויקט מדליק שמפעיל דוד קנדל: קבוצת היפ הופ בשם "צאצאי הנילוס":

כתבה: ענת בסר

כתבה נועה שפירא

היה קצת קשה עם העברית, אבל באסמה המורה עזרה, תרגמה והסבירה.
זאת כבר השנה השנייה שלנו ביחד, נקווה שתהיה טובה.
ו… שמעתי גם דבר משמח – הכתבים משנה שעברה רוצים להמשיך את הפרוייקט גם בחטיבה.

נועה שפירא

וכמובן שחשוב גם להזכיר את המפגש בנושא תאונות הדרכים. מעניין אותי לדעת מה חושבים על הנושא הזה בני נוער שעדיין לא נוהגים, אבל בכל זאת נמצאים על הכביש – ברכב של ההורים או כהולכי רגל.

אני מקווה שהשנה יהיו הרבה כתבים צעירים, אכפתיים, מעורבים וגם כאלה שיכתבו על בידור ופנאי ונושאים לצעירים בלבד.

נועה שפירא

השתלמות או מעבר

מלפני שנה או יותר קצת, הייתי שותפה בהשתלמות אחת בבית יציב בבאר שבע. הנסיעה שלי לדרום הייתה אוטומטית ללא ציפיות גבוהות על הנאה , תכנים או מרצים . מה שהניע אותי זה דחף הלמידה ודחף המערכת לצבור עוד נקודות למשכורת. שהגעתי להרצאה הראשונה ראיתי שם משתתפים ערבים ויהודים כמובן שמרו על יחס רוב ומיעוט . שהאחראית על ההשתלמות בקשה לעשות סיבוב היכרות נוכחנו לדעת שיותר משליש הגיעו מאשקלון גננות ומורות. בזמנו היה ירי הטילים על האזור בשיאו. האווירה התמלאה במתח נוראי והסתבר שהמורות מאשקלון לא ידעו שיהיו משתתפים ערבים . האקט האנושי הראשון הוא התרחקות עד כמה שזה מתאפשר .הרי חלק מתהליך הלימוד מועבר בסדנאות ובלית ברירה היה צורך לדבר , להחליף דעות, ולהגיב אחד לשני. פתאום אחת המורות קמה ומודיעה שיש טיל שנפל ליד אשקלון והיא צריכה לדבר עם המשפחה , כל המורות מאשקלון ניסו ליצור קשר עם משפחותיהם והשאר דברו על המקרה ועל הקושי שבסיטואציה זו . מבטים נישאו אלינו –הערבים באולם- למרות ההזדהות שלי עם המורות מאשקלון , בחרתי לא להגיב. המבטים אמרו הכל, לפחות ככה האמנתי.
אחרי הפסקה של חצי שעה חזרנו לזירה. התחילה הרצאה חדשה סביב השסעים ופילוג בחברה הישראלית ודרכים להתמודד עם שסעים אלה, מפרספקטיבה של המרצה. העניין איכשהו גרם לוויכוח סוער ואז אחת המורות התפרצה ואמרה: הנה תראה אני יושבת פה לומדת עם קבוצה של מורים ערבים למרות ירי הטילים .אני לא קושרת אותם לתקריות באשקלון. אין לי שנאה כלפי בן אדם רק בגלל שהוא ערבי. מורה ערבי לא שתק והגיב: אני מכבד את דברייך ומבין את מצבך והפחד שאת שרויה בו בגלל ירי הטילים ואם הייתי במקומך גם הייתי מרגיש כמוך אבל אני חייב להגיד שאת לא יוצרת אפילו קשר עין עם הערבים פה לא לדבר על קשר חברתי . המורה מתחילה לדבר ולא הפסיקה וטוב שהיא לא הפסיקה , היא מתחילה לספר על אמא שלה שנהרגה במלחמת ששת הימים ועל איך גדלה יתומה היא והאחים שלה. סיפור טרגי עצוב שקורע את הלב. מהפינה השנייה בחדר התחיל סיפור אחר של משתתף אחר, ואתם יודעים מה? לא היה צריך להגיב או לנחם ,כולנו הרגשנו ברגע זה כבני אדם ולא יותר מזה.
ותתפלאו יום אחרי היינו ביחד כל הזמן הרגשנו את חום לבו של כל אחד כאילו קסם ועבר בין המשתתפים.בילינו את הלילה גם ביחד צחקנו וספרנו בדיחות . התמונה מפליקר
אינסאף שואהנה