בן דרור ימיני אשר התארח השבוע בהשתלמות "חינוך לחיים משותפים" של מורים לאזרחות עורר מהומה גדולה. בכתבה שפרסם נאמר: "כמו בהרבה מאוד דיונים ציבוריים, גם בדיון על לימודי האזרחות יש הטעיה רבתי. כל ניסיון לשינוי מצטייר על ידי מחנה ה"נכבה" כמו לאומנות מסוכנת שנועדה לפגוע בחשיבה העצמאית והביקורתית של התלמידים. האמת, כמובן, הפוכה. מחנה ה"נכבה" רוצה לבצע מחטף ושטיפת מוח. נבהיר זאת".
עולה מן הכתבה שכל המורים לאזרחות עסוקים כל העת בשטיפת מוחותיהם של התלמידים בחציי אמיתות אודות הסבל הפלסטיני. אז יש לנו חדשות בשבילו בן דרור ימיני. כמעט ואין המורים לאזרחות עוסקים בנכבה. המורים לאזרחות בעיקר עסוקים בהוראת הדמוקרטיה במדינה היהודית והדמוקרטית.
אחת הדרישות של בן דרור ימיני ממעצבי תכנית הלימודים באזרחות היא שלצד העיסוק לכאורה ב"נכבה" יבוא גם אזכור של "הנכבה היהודית": פגיעה ביהודים בארצות ערב מסוימות כגון תימן ערב הקמת מדינת ישראל. הוא עוד הוסיף שאחרי מלחמת העולם השנייה העברתם של אנשים ממקום למקום היה מקובל והיווה "נורמה".
לשמחתי לאותם יהודים שגורשו מארצות ערב יש כיום מולדת אהובה – מדינת ישראל – והם כבר מזמן לא פליטים.
לדעתי יש בעיה עם הטענה: "אם גירשו אותנו, וכולם היו מגרשים אז העובדה כי פלסטינים גורשו ב- 1948 היא חלק מ"הנורמה" המקובלת".
גם האנטישמיות הייתה נורמה מקובלת – האם העובדה שנורמה היא מקובלת מהווה הצדקה לקיומה? מה יוצא מזה? התלמידים יבינו שמדינת ישראל הצעירה גירשה פלסטינים בגלל שזו הייתה הנורמה המקובלת בעולם. למי זה טוב? בטח לא ליחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים. זו טענה שמעודדת בריונות.
יתר על כן, האם הטיעון הזה נותן לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל? לא ולא! יש למדינת ישראל הצדקה מוסרית וחזקה מ"ההצדקה" המסוכנת, "כך עשו כולם". לעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית כמו לכל העמים.
בהשתלמות חינוך לחיים משותפים פתחנו בדיאלוג מעמיק ולא פעם כואב אבל נקודת המוצא הייתה כבוד הדדי ורגישות. כל מטרתנו הייתה להקשיב ולהבין את הזולת. לא ביקשנו לשנות דעות אלא ניסינו מכל הלב לטפח חמלה ואמפתיה לכאבים ולפחדים של שני הצדדים.