סערה עם קרני שמש – כך אני מרגישה אחרי כל מפגש שאני מנחה בין בני נוער יהודים וערבים. לפעמים קרני השמש יוצאות החוצה ולפעמים מציצות או מסתתרות.
בשבועיים האחרונים הנחתי שלושה מפגשים; באחד היה מפגש בין תרבויות של תלמידי כיתות ט' מהראשונים גני תקווה ואבן סנא בכפר קאסם.
המפגש היה אופטימי עם חגים חדשים, שירים חדשים. קרני השמש יצאו והענן – היה מחסום השפה. היה חסר מנחה ערבי והתלמידים הערבים סיפרו אחר כך שלא הבינו אותי טוב.
ביום שאחרי הנחתי מפגש בין תלמידים בכיתות יא בריאלי חיפה ומכללת אל קאסמי בבאקה אל גרביה. הייתה סערה קטנה במפגש בין הדרוזים מהריאלי והמוסלמים באל קאסמי, שדיברו על הזהות המורכבת שלהם. קרן שמש חמימה בצבצה כשנער דרוזי אמר – הפעם הקשבתי להם (למוסלמים) והבנתי אותם, למרות שאני לא מסכים איתם. גם הם המציאו חג - חג החיוכים 
כי מה שחסר במדינה שלנו אלה חיוכים (הסיפור מאחורי החג). גם כאן הענן הופיע בדמות מחסום השפה בקבוצה קטנה שהנחתי לבד.
ביום ראשון השבוע נפגשו תלמידים מתיכון רביבים בראשל"צ ומאורט רמלה. הייתה שם סערה גדולה סביב הקיפוח של הערבים בישראל. דברים נאמרו, לפעמים בצורה בוטה, והרבה דברים גם לא נאמרו ונשארו מתחת לשטיח. וגם משם יצאה קרן שמש, כשהתלמידים מרביבים הרגישו שהבינו משהו, שנפל להם האסימון.
זאת ההרגשה – סערה עם קרני שמש
תמונה מהמפגש בין תלמידי הריאלי חיפה ומכללת אל קאסמי בבאקה אל גרביה
